החלטה בתיק בש"א 2811/05

1.         המבקשת (להלן - דגש) מספקת דלק מאז 1998 לתחנת הדלק של המשיב (להלן - עמוס).

מערכת היחסים החוזית בין דגש לבין עמוס סבוכה ומורכבת והיא מתבררת בהליך בוררות בפני כב' השופט (בדימוס) עזרא קמא.

2.         ביום 1.5.05 נתן הבורר פסק בוררות ובו ממצאים ומסקנות בכל הקשור למערכת היחסים בין הצדדים, וכן החלטה על מינוי מומחה - חשבונאי, לבדיקת החשבונות וקביעת החוב. הצדדים מצפים לפסק-בוררות משלים.

3.         המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה לאישור פסק-הבוררות ותיקון הפסק. לאחר חילופי תשובה ותגובה, התייצבו הצדדים בבית המשפט ביום 8.9.05 והודיעו כי הגיעו להסדר, לפיו פסק הבורר מיום 1.5.05 יאושר וכי בשלב זה לא תינתן הכרעה בבקשה לתיקון הפסק, והצדדים יהיו רשאים לפנות בכל עת בבקשה לחידוש הדיון.

המבקשת פנתה בבקשה לחידוש הדיון ביום 7.6.06 והצדדים הסכימו כי טיעוניהם יוגשו בכתב.

4.          בפסק הבוררות יש פרק שנושאו "הנחה ממחיר מתקן" (סעיפים 93-99 לפסק), בו נדונה סוגיית ההנחות שהוסכמו בין הצדדים. בסעיף 98 לפסק נקבע כדלקמן: " בחינת הראיות וטענות הצדדים מעלה, כי ההנחה המוסכמת היא 165 ש"ח לכל 1,000 ליטר של בנזין. משלא צויין כי ההנחה כוללת מע"מ, יש לחשב את ההנחה ללא מע"מ". משמעות הדבר כי יש להוסיף מע"מ ל-165 ש"ח.

5.         המבקשת טוענת כי קביעת הבורר מבוססת על הסכם בין הצדדים מיום 14.9.98 בו נקבע במפורש כי "ההנחה כולל מע"מ 165 ש"ח לכל 1000 ליטר" ולפיכך, מדובר בטעות  סופר כמשמעה בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות ובית המשפט רשאי לתקן הטעות על פי סמכותו בסעיף 22(ד) לחוק.

המשיב טוען כי אין מדובר בטעות סופר כלל, אלא בקביעה מהותית וברורה של הבורר וכן כי לבית המשפט אין סמכות לתיקון פסק בהליך כגון דא של בקשה לאישור פסק בורר.

6.         המבקשת פנתה תחילה לבורר בבקשה לתיקון טעות סופר ובהחלטתו מיום 2.6.05 נקבע כדלקמן:

"נראה לי כי אין מדובר בטעות קולמוס הטעונה תיקון. בעניין צרוף המע"מ, עמדת ב"כ הנתבע [עמוס]  מקובלת עלי ואין מדובר טעות קולמוס. בכל מקרה אתייחס לכך בהשלמת הפסק, אחרי שתוגש חוות דעת רואה החשבון. בשלב זה יישאר הפסק וקביעותיו כמות שהם"

בהחלטת ביניים של הבורר מיום 1.6.06, שנסובה על עניינים שונים, התייחס הבורר לטענה כי בעניין נפלה טעות סופר בסוגיית המע"מ וקבע:

אחרי ששקלתי עניין זה, אינני רואה מקום לפתוח עניין זה מחדש, ואינני סבור שמדובר בטעות קולמוס, שניתן לתקנה לפי סעיף 22 לחוק הבוררות. בנסיבות העניין קביעה זו היתה מכוונת."

7.         סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות מורה כי הבורר רשאי לתקן את פסקו אם " נפלה טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה"

סעיף 22(ד) לחוק מורה כי ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) רשאי בית המשפט לתקנם תוך דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו.

מכאן, שבית המשפט מוסמך לדון בבקשה לתיקון לפי סעיף 22(א) גם במסגרת בקשה לאישור פסק בוררות.

8.         השאלה הינה, מה בא בגדרה של הטעות אשר בסעיף 22(א)(1).

בעניין זה, התפתחו שתי גישות. האחת, צרה הנותנת פרשנות מילולית מצמצמת, עניין טכני בלבד. השנייה, מרחיבה. טעות תחשב גם מקום בו הבורר כתב בהיסח דעת דבר אחר ממה שהתכוון לכתוב ( ראה, אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, כרך ב', סעיף 398א'). אולם, לא ניתן לתקן פסק בורר אם מדובר בחשיבה מחודשת או שהתיקון הינו מהותי הנוגד קביעה מבוססת על ניתוח העובדות והסקות מסקנות על הבורר (שם, שם).

לדעתה של אוטולנגי, מקום בו הייתה פנייה לבורר לתקן את הפסק והוא החליט שלא הייתה טעות בגדרו של סעיף 22(א) - בית המשפט אינו יכול להחליט אחרת (שם, סעיף  405). עמדה זו לא התקבלה בפסיקת בית המשפט העליון. בפסק דין רע"א 2237/03 אפרים שועלי נ' המועצה המקומית תל-מונד תק-עליון 2005(1), נקבע כי לא כל סירוב של בורר לתקן טעות, שולל את סמכותו של בית המשפט לתקן את הפסק, אך יש ליתן לסירוב זה משקל, ומכל מקום, יש לנקוט זהירות, צמצום וקפדנות בסמכות התיקון הקבועה בסעיף 22 לחוק הבוררות, ולפיכך יש " להימנע מהפעילה אם לא השתכנע [בית המשפט] כי אכן מדובר בליקוי מן הסוג הטכני... עליו [על בית המשפט] לצמצם עצמו אך ורק לתיקון של אותם ליקויים טכניים המנויים בסעיף ואל לו לגלוש לתיקון טעויות שבמהות"

עם זאת, הודגש בפסק הדין שועלי כי סירוב הבורר לתקן, צריך להיות נתמך בהנמקה מספקת (סעיפים 11-13 לפסה"ד).